השתלשלות הווילונות בסלון הישראלי

השתלשלות הווילונות בסלון הישראלי
וילונות בד דקורטיביים

הרבה גלילי וילונות גלשו על הרבה מאוד ויטרינות של חלונות, כבר משנות ה-50 בארץ. אז היו דירות קטנטנות של 40 מ"ר אליהם ניסה כל אחד לדחוס ספה של שלושה מושבים לפחות, שיהיה איפה לשבת.

וילונות היו מוצר חובה. לעניים לא היה כסף לזה לעשירים ועוד איך, והם תלו על כל חדר בבית וילונות אחרים. במטבח בדרך כלל משובץ או פרחוני, וילונות לסלון כבדים מברוקאד או סאטן ובשנות ה-60,70 וילונות בצבעים שהיו אופנתיים כמו: ירוק, חום וכתום.

כשעוד לא הייתה טלוויזיה, שימשו הווילונות בסלון בעיקר ליופי, וליצירת אוירה חמה ונעימה. אחר כך כשהופיעה הטלוויזיה, היו הווילונות מי שמנעו כניסה של קרני שמש שחלילה לא יסנוורו את המסך של המכשיר שהפך ביום אחד להכי חשוב ונצפה בבית.

על וילונות וטלוויזיה בשנות ה-50!

בשנות ה-50  וילונות לא היו מיובאים מסין בתפירה המונית וזולה. התפירה הייתה קפדנית ומדויקת, בה כל כיווץ וכל קפל זכה לעבודת תפירת עילית וזו הייתה מומחיות מיוחדת במינה. היו חנויות לווילונות בסלון, בחדרי השינה ובמטבח כמו פרטיות אחרי הגשם, ואין כמעט בית שלא היו בו איזה שהם וילונות ובמקום הראשון- וילונות לסלון.

הבדים לווילונות היו צבעוניים ודקורטיביים ופעמים רבות הם היו אפילו בדי הריפוד של הכורסאות והספה על מנת שהוילון יהיה חלק מהסט של הריהוט.

הישיבה המשפחתית מול הטלוויזיה בסלון, כשהווילון מוסט ומואר מהשמש החודרת, העניקה תחושה קוסמית שאין דבר יותר מהרגע הזה ממש.

וילונות לסלון בבית

המילה "סלון" במקורה מצרפתית והכוונה היא לחדר הגדול יותר משאר חלקי הבית. כל סלון אז וגם היום כונה גם "החדר הגדול".

בחדר הזה בשנות ה-50 היו כמה פריטי חובה. וילונות לסלון ומזנון חום גדול בו נהגו להציג את הפורצלן והקריסטל של רוזנטל ובוואריה. בכל סלון לא היו יותר מספה אחת, כי לא בכל מקום היה מקום גם לכורסאות ולדו ולתלת כמו שמקובל היום. כיוון שלא הייתה טלוויזיה וזה היה החדר הכי גדול בבית, נהו לעצב אותו יפה, הניחו כריות, מפות רקומות ותלו כמובן וילונות לסלון.

1968 מהפך בסלון הישראלי

בשנת 1968 חדרה למציאות הישראלית הטלוויזיה הראשונה עם הערוץ הראשון. עובדה זו הפכה את הסלון ממקום ישיבה עם דודים ודודות, למקום הכי מיושב בכל בית. אם עד אז נהגו לשבת ליד שולחן האוכל ולשחק במשחקי קופסה כמו שבץ נא ומונופול, פתאום הייתה סיבה לשבת על הספה בסלון ולצפות במה שנראה כמו הפלא הגדול של כל הזמנים.

ואם כבר יושבים כל כך הרבה, אז למי נוח לשבת על ניילון? ברוב הבתים הוא הוסר, הסלון הפסיק להיות מקדש לאורחים והפך למקום המפגש החם, המלכד והמשפחתי של כל בני הבית. וכפי שהסלון נהיה המקום הקדוש כך וילונות לבית ובמיוחד וילונות לסלון קיבלו יותר תשומת לב ובכך יותר השקעה בבחירה.

אחד הדברים החשובים  בבית של שנות השישים היה יוצר האווירה בבית. כמובן שעל תפקיד זה ענה הווילון המרכזי בסלון. הטרנד הבוער אז באופנווילונות סלון היה אז שימוש בבדים עבים. צבעים חזקים, כמו ירוק כתום, צהוב, כחול וחום, ומעוטרים בדוגמאות גיאומטריות.

סגירת תפריט